הסיפור האישי שאני עומדת לחלוק אתכם הוא לא רק תיאור של אירועים בחיי, אלא מסע אל תוך האתגר של לא לחזור על בחירות שכבר פגעו בנו בעבר. לעיתים, כשאנו יוצאים לדרך השינוי, אנו נתקלים בהתנגדות פנימית חזקה שמקשה עלינו להתקדם. הסיפור הזה מתעמק ברבדים העמוקים ביותר של קיומנו, ומגלה כיצד ארבעת המישורים המרכזיים – הנוירולוגי, הביולוגי, הפסיכולוגי והרגשי – משפיעים על המסע שלנו אל תובנות ושינויים משמעותיים. דרך רגע מכונן בחיי – ההחלטה להשאיר את בני לגור עם אביו לאחר הגירושין – אפתח בפניכם צוהר להבנת הקשרים העמוקים בין המישורים השונים והשפעתם על הבחירות המשמעותיות שעשיתי. אך לפני שאספר את הסיפור במלואו, נקדיש רגע להביט בממדים שמעצבים את החלטותינו, בעיקר ברגעים של שינוי מהותי.
התחומים הנוירולוגיים והביולוגיים: היסוד של הווייתנו
המסע שלנו מתחיל בליבת הקיום הביולוגי והנוירולוגי שלנו. הגוף והמוח, השזורים זה בזה בתפקודיהם, מניחים את התשתית לחוויותינו. המסלולים העצביים של המוח, שעוצבו על ידי חוויות העבר, יכולים להקל או לעכב את היכולת שלנו לאמץ נסיבות חדשות. תגובות ביולוגיות ללחץ ושינוי, בין אם זה עומס של אדרנלין או שחרור קורטיזול, ממלאות תפקיד מכריע באופן שבו אנו מתמודדים עם אתגרי החיים או מתחמקים מהם.
המימד הפסיכולוגי: פרשנות הנפש
המימד הפסיכולוגי הוא המקום שבו אנו מפרשים את התגובות הביולוגיות שלנו ומעניקים להן משמעות. מימד זה מתעמק בתהליכי החשיבה, האמונות והתפיסות שלנו, ומעצב את הלך הרוח שלנו. הוא משפיע על האופן שבו אנו תופסים את היכולות שלנו ואת הערך העצמי שלנו. במימד הזה התפתח סיפור בו החלטתי להשאיר את בני לגדול עם אביו לאחר הגירושין, לא מתוך חוסר אהבה, אלא מתוך אמונה עמוקה, שעוצבה על פי הנרטיב הפסיכולוגי שלי, שאני לא מספיקה.
הנוף הרגשי: לב ההחלטות שלנו
רגשות, הצבעים העזים של העולם הפנימי שלנו, ממלאים תפקיד מרכזי בקבלת ההחלטות שלנו. המימד הרגשי בחיינו תופס תפקיד מרכזי בהכרעת החלטות ובהתנהגות שלנו. רגשות כמו אהבה, פחד, שמחה, עצב, ואשמה יכולים להניע אותנו לפעולה או להרתיע אותנו מלנקוט בצעדים משמעותיים. בחינה עדינה של רגשות אלו וההכרה בהשפעתם יכולה להוביל להבנה מעמיקה יותר של המניעים שלנו, ולסלול את הדרך לגישה מודעת ומזמינה יותר לשינוי. ההשפעה הרגשית של תחושת חסר כמו חוסר מסוגלות, אשמה, בושה ובדידות היו גורמים משמעותיים שהשפיעו על ההחלטה שלי להשאיר את ילדי לגדול עם אביו. הפחד לשכפל חוויה דומה עבור הבן שלי השפיעו עמוקות על בחירתי כאם. אשמה ובושה אינן רק רגשות, אלא כוחות חזקים שיכולים להכתיב את מהלך החיים שלנו ושל ילדינו.
הסיפור האישי: החלטת חיים גורלית
לאחר הגירושין, מול התחושה של חוסר מסוגלות והפחדים העמוקים של ״לא מספיק טובה״ או ״לא יכולה״, עמדתי בפני החלטה מאתגרת: להשאיר את בני לגדול עם אביו. חוויות הילדות שלי, שסומנו בתחושת ניכור בתוך המשפחה שלי, ציירו תמונה של קורבנות ותדמית עצמית פגועה, מה שהוביל אותי לפקפק ביכולתי לספק את תחושת השייכות המשפחתית שהאמנתי שבני היה זקוק לה.
מנקודת מבט נוירולוגית, חוויות הילדות שלי יצרו דפוסי חשיבה שורשיים שעיצבו את התפיסה שלי והובילו אותי להחלטה המשמעותית הזו. המוח שלי, בתהליך פנימי של ניתוח ותגובה, עורר סדרה של תגובות שהשפיעו על ההתנהגות שלי. במקרה זה, נכנעתי לחוסר האמון שלי ביכולות שלי ובחרתי בפתרון שנתן מענה לאותם חוסרים וחששות, למרות שמענה זה היה כרוך בכאב ומאבק פנימי עז.
תגובת הגוף, הלחץ והכאב הרגשי שחוויתי השפיעו גם על המישור הביולוגי שלי. הגוף שלי הגיב לרגשות האשמה, הבושה והעצב שחוויתי במישור הרגשי באמצעות שחרור הורמונים ותגובות פיזיולוגיות שונות, שהשפיעו על הבריאות הכללית שלי ועל היכולת שלי לפעול בשיקול דעת במצבים רגשיים. האמונה העמוקה בחוסר המסוגלות שלי שהושפעה מהתפיסות, המחשבות והחוויות בילדותי, ייצגה את המימד הפסיכולוגי בו הייתי. תפיסות אלו הנחו את החלטותיי ואת דרך התמודדותי עם הגירושין והאימהות.
התמודדות ושחרור: מציאת האור בתוך תהום הַנְּשִׁיָּה
המסע שלי להודו בגיל 29 לא היה ״טיול אחרי צבא״, אלא נסיעה אל עמקי נשמתי. בלבד שלי, רחוק מנופי ילדותי, נתתי לעצמי את המרחב לחקור את ההשפעות המורכבות של המישורים השונים על קיומי. בשקט זה, למדתי להכיר ולקבל את עצמי, להאמין ביכולתי לעצב מחדש את המציאות שלי, ולראות כיצד כל החלטה שלי מושפעת מרשת מימדים מורכבת.
האתגר שלא לחזור על הבחירות שעשו לנו לא טוב אתמול נתקל לא פעם בהתנגדות פנימית גדולה כאשר אנו יוצאים לדרך השינוי. בדומה לניווט בטריטוריה לא מוכרת ללא מפה, צעד זה אל הלא נודע בוחן את ההתמדה והרצון הפנימי שלנו, דוחף אותנו לאי נוחות ומאתגר את הגוף והנפש שמזמן הסתגלו לדפוסים ישנים. כאשר הגוף והנפש שלנו מוצאים נחמה במוכר, גם אם היכרות זו קשורה לכאב או אי נוחות, הם עלולים להתנגד באופן לא מודע לשינוי שנכפה.
ההבנה הזו שינתה את האופן שבו אני מנווטת בחיים, ואפשרה לי לפעול באופן מודע ואותנטי יותר. שבע שנים לאחר עזיבתי, הבן שלי החליט מרצונו החופשי להצטרף אלי בקנדה. שם הוא חווה את העושר שבחיים בין שני תרבויות, חוויה שהוא מודה לי עליה, כי היא נתנה לו את ההזדמנות לחיות חוויה כפולה ועשירה מחוץ לגבולות נוף ילדותו. במבט לאחור, הדרך שבחרתי, למרות הקשיים והאתגרים שבה, הניחה את הבסיס להתפתחות ולצמיחה האישית שלי ושל בני, לימדה אותי שכוח השינוי וההסתגלות נמצא תמיד בהישג ידי.
