קסם הגוף האנושי – חלק 1

הלב – מרכז החיים

כאשר אתם יושבים בשקט ולא נושמים, מה הדבר היחיד בגופכם שכל הזמן בתנועה?

מדי שנייה הגוף נותן לנו סימן כדי להוכיח שהוא עדיין שם. זה נקרא דופק. מיליארדי תאים הפועמים מיליארדי פעמים במהלך החיים. כל עוד אנחנו חיים, הם לא עוצרים לנוח. מאחורי הדופק הזה יש מערכת נפלאה שתפקידה היחיד הוא לוודא שכל תא בגופנו נשאר בחיים.

חיינו תלויים בחומר אחד יותר מכל השאר – חמצן. נוכל ללכת בלי אוכל לכמה שבועות או יותר, לשרוד בלי מים לשלושה-ארבעה ימים, אבל ללא חמצן לא נחזיק מעמד יותר מכמה דקות. ולמה?

כל אחד מאתנו הוא ערמת תאים ענקית – בסביבות 37 טריליון – תאי דם, תאי עור, תאי מוח… וכל אחד מהתאים הללו מכיל מנוע שפועל על חמצן. בלעדיו, תאי הגוף לא יוכלו לייצר אנרגיה, תהליכים ביוכימיים בסיסיים ייעצרו, ומערכות הגוף יתחילו לקרוס במהירות. החמצן הוא המרכיב הקריטי שמאפשר לנו לנשום, לפעול, ולחיות את חיינו באופן מלא ומאוזן. ללא אספקת חמצן קבועה ותקינה, הגוף שלנו לא יוכל לתפקד ויוביל אותנו למצב חירום רפואי תוך דקות ספורות.

המערכת הקרדיווסקולרית

נשימה היא כלי שעוזר לנו לא להתפרק מנטלית כשהמערכת מאבדת שליטה כמו בהתקף חרדה, הלב מאיץ ושואב באופן פחות יעיל ולכן אינו מסוגל לעמוד בדרישות המטבוליות של הגוף.

תחשבו על זה כעל מדורה שתמיד בוערת. החמצן הוא העץ או הפחם, ועל מנת להזין את האש עלינו רק לנשום. להשיג אספקה גדולה של חמצן זה למעשה החלק הקל. מהרגע שהוא נכנס לגוף, כל הדלק הזה צריך איכשהו למצוא את דרכו לכל אותם 37 טריליון מנועים. ולשם כך נדרשת מערכת שלעולם אינה נחה – המערכת הקרדיווסקולרית.

המערכת הקרדיווסקולרית ומחזור הדם מייצגים את המנוע הגדול ביותר בגופנו. מערכת זו מוודאת שלכל התאים נכנס חמצן ונוטריינטים ויוצא פחמן דו-חמצני ופסולת מטבולית ובכך היא שומרת על התפקוד שלנו. הגוף שלנו קטן יחסית למערכת העצומה של כלי הדם שבתוכו – מערכת שמזרימה דם דרך אלפי קילומטרים של עורקים וורידים, כל זה כדי שנוכל לקחת אוויר ולהגיע לכל ההישגים שהצבנו לעצמנו בחיינו, ושהופכים אותנו למי שאנחנו. אם נפרוס את כל כלי הדם בשורה אחת, הם יהיו באורך של כ-160 אלף קילומטר, מספיק כדי להקיף את כדור הארץ ארבע פעמים! רשת רחבה זו של משאבות, שסתומים ומנהרות מספקת חמצן לכל תא בגופנו, וכל זה מתבצע מבלי שנצטרך לחשוב על כך בכלל. ומה שעוד יותר מדהים הוא שאפשר לאמן את המערכת הזו כך שתעבוד ביעילות רבה אף יותר, במיוחד במצבים שבהם קשה להשיג חמצן.

רשת עצומה בתוך גוף קטן

הלב וכלי הדם מהווים מערכת גדולה ופלאית. אבל על מנת לתפקד הם זקוקים לדם. לא סתם אנחנו קוראים לזה "נוזל החיים". הדם הוא אכן נוזל מעניק חיים. מהו דם? הדם מורכב משני חומרים. אחד מהם הוא הפלזמה המורכבת בעיקר ממלחים, מים וחלבונים. החלק השני הוא התאים. תאי הדם האדומים מהווים למעלה משמונים אחוזים מכל התאים בגופנו ועשרים האחוזים הנותרים תלויים בהם כדי לשרוד.

במהלך היום הדם ינוע כ- 19 אלף קילומטר לאורך עורקים וורידים. זו מערכת של תנועה מתמדת. זה גם בא לידי ביטוי באבולוציה שלנו כמין. בני האדם בנויים לתנועה. אם תחשבו על אבותינו ואיך שהם היו זזים, מערכת התנועה שלנו בנויה לזריזות. בתקופות ארוכות של תנועה לבנו מאפשר את זה בצורה מושלמת בכך שהוא דואג לתת את כמות הדם הדרושה בזמן הנכון. אבל הינה הבעיה. מערכת הדם אמנם מאפשרת לנו לנוע אבל היא עובדת היטב רק אם אנחנו בתנועה. עבור רובנו החיים המודרניים אינם דורשים מאתנו פעילות גופנית אינטנסיבית ואנחנו מגלים שאם אנחנו נחים יותר מדי זמן, המערכת כולה מתקלקלת.

ליבנו מזרים כחמישה או שישה ליטרים של דם בדקה. הדם הזה זורם ללא הפסק בכל רחבי גופנו עם חמצן חדש שאותו אנו נושמים מדי כמה שניות, תוצרי הפסולת נפלטים בזמן אותו התהליך. זה מניע כל רגע בחיי היום יום שלנו.

לתאי הדם אדומים יש מבנה ייחודי, שאותו קיבלו מעבודתם הבלתי פוסקת. בניגוד לתאים אחרים, אין להם גרעין. תחת זאת, הם מלאים בכמויות עצומות של חלבון שנקרא המוגלובין. הוא עשוי מברזל וזו הסיבה שהדם אדום. ההמוגלובין נאחז בחמצן שאנו שואפים ואז ברגע הנכון, הוא מרפה ומולקולות חמצן עוברות לתאים הסמוכים. מה שמטורף הוא שההמוגלובין רעיל לגוף האדם. אם הוא ישתחרר אפילו מחלק זעיר מתאי הדם אדומים שלנו, הוא יהרוג אותנו. אבל, כל עוד הוא נשאר בתוך התאים, הוא לא יכול להזיק לנו. לתאי הדם אדומים יש מרווח טעות של אפס, והם עושים את עבודתם באופן מושלם, כל עוד יש מספיק דם בגופנו.

הלב – האיבר שמתחיל ומסיים את חיינו

הלב הוא האיבר הראשון שמתחיל לפעול והאחרון שמפסיק לעבוד במהלך חיינו. הוא פועם יותר ממאה אלף פעמים ביום. הלב מורכב משתי משאבות שעובדות זו לצד זו.

– בצד שמאל של הלב נמצא המסתם התלת-פסיגי, שאוסף דם מכל הגוף.

– מצד ימין של הלב נמצא עורק הריאה, שלוקח את הדם ומעביר אותו לריאות.

הריאות הן איבר שמקיף את הלב. בריאות, הדם אוסף חמצן בשקים קטנטנים ומלאים באוויר שנקראים נאדיות. הנאדיות מתנפחות כמו בלונים בכל פעם שאנחנו שואפים.

לאחר שהדם התמלא בחמצן, הוא חוזר ללב כדי שהלב יוכל להזרים את הדם העשיר בחמצן לשאר חלקי הגוף. מחזור הדם הזה מתבצע מדי שנייה, כל יום, לכל החיים.

הלב לא רק מזרים דם לכל הגוף, אלא מזרים דם גם לעצמו ומכלכל את עצמו. הלב עובד כל כך קשה שהוא צריך אספקה גבוהה של חמצן ונוטריינטים על מנת להמשיך לתפקד. כאשר העורקים נחסמים על ידי משקעי שומן זה עלול להוביל לחסימת זרימת הדם לשריר הלב. וכשריר הלב מת זה נקרא התקף לב. ובניגוד לשרירים אחרים, תאי הלב בקושי מתחדשים. כאשר הם מתים רקמת צלקת תופסת את מקומם ורקמת צלקת אינה מסוגלת לפעום.

בני אדם הם מין זקוף. אנחנו הולכים על שתי רגליים. אז מיד לאחר שהדם זרם למטה דרך העורקים ופרק חמצן בכל התאים שמתחת ללב, עליו לנוע ישירות למעלה דרך הוורידים על מנת לחזור למקום שממנו הוא התחיל. כל אותו הזמן הוא עובד כנגד כוח הכבידה של כדור הארץ.

העורקים סומכים על הלב להזרמת הדם אבל הוורידים צריכים לשאוב את כוחם ממקור אחר – השרירים. כאשר אנחנו מפעילים את שרירי הרגל שלנו הם מניעים את הדם מעלה. אבל ההסתגלות הגאונית הזו עובדת רק אם השרירים פעילים, אחרת למשאבות אין את האנרגיה שאיתה יוכלו לעבוד. חשבו על ישיבה לפרק זמן ארוך. שרירי הרגליים לא עושים שום דבר לכן הם אינם יכולים להזרים את הדם ללב בעוצמה מספקת, וזה עלול לגרום לבעיות גדולות.

העדר תנועה גורם לגוף לעבד שומן פחות טוב, וסביר להניח שכל אחד יגיד לכם ששומן הוא האויב, וזו הסיבה. זה פשוט עניין של מרחב. כשאנחנו מתאמנים העורקים סביב הלב מתרחבים וכשאנחנו לא, הם נעשים צרים יותר. אדם זקוק למרחב על מנת לנוע. כלי דם עשויים לפתח מחסומים וזה נקרא טרשת עורקים. אלא למעשה משקעי שומן שמתחילים בדופן וחודרים לאט לאט פנימה עד שלבסוף הם חוסמים את זרימת הדם. המחסומים הללו שנבנים לאיטם עלולים להכניס אותנו לצרות.

השפעת הפעילות הגופנית על הלב

 במהלך התעמלות מתרחשים הרבה שינויים במערכת הקרדיווסקולרית שלנו. ככל שיש יותר פעימות בדקה כך זורם יותר דם מהלב בדקה. לכן יגיע יותר חמצן לרקמות.

יעילות העברת החמצן גוברת מסיבה נוספת – על מנת שהשרירים יוכלו לנצל את החמצן ביעילות גבוהה יותר. אימון מתמיד של שריר הלב מלמד אותו לדחוף יותר דם בכל פעימה כך שלא יהיה עליו לפעום בתדירות גבוהה מדי. כמו כל רכיב אחר בגופנו, הלב האנושי סתגלן מאוד. ככל שנדרש מהלב שלנו יותר כך הוא מגיב בדרך התפקוד שלו.

שמעתי מטפסת הרים שאומרת כי טיפוס עבורה הוא פעולה מנטלית ולא רק גופנית. "הכל קשור לאיזון," היא אומרת, "זהו ריקוד מתואם להפליא. המוח פוקח עין על הכל בעוד שרירים בכל רחבי הגוף נמתחים עד הקצה בצורך מתמיד בעוד חמצן."

בגובה רב האטמוספירה מכילה הרבה פחות חמצן. זה אומר שלתאי הדם האדומים יש פחות דלק להפיק מהאוויר שנכנס לריאות. אם אי פעם הייתם גבוה, אתם יודעים כמה הנשימה הופכת להיות כבדה. על מנת לפצות על כך, הלב נכנס להילוך גבוה על מנת להזרים דם לשרירים המורעבים.

רמות חמצן נמוכות בגוף עלולות לגרום לכאבי גב או תשישות כי הגוף מתפקד עם פחות דלק. זה עשוי גם להשפיע על המוח. למעשה, כל איבר תלוי בלב על מנת לתפקד. המוח אינו מסוגל לתפקד ללא לב פועם. ללא חמצן המוח מתערפל. זאת סיבה נוספת לכך שמסוכן לבלות זמן רב בגבהים. כושר השיפוט שלנו הולך ומשתבש.

אחד הדברים החכמים ששמעתי מחוקרת תאים היה: "אם לא משתמשים – מאבדים! התאים יודעים מה הם עושים אבל הם זקוקים לאתגרים." אחד המכשולים הכי גדולים למערכת הדם שלנו הוא משהו שאין לנו שום שליטה עליו – כוח הכבידה.

העבודות מעולם לא היו נייחות יותר. הם עברו מחוות לערים ועכשיו לאינטרנט. תמיד אומרים לנו להתאמן מכיוון שהנזק עלול להתגנב אלינו בשקט. בבחינה כללית לבו של אדם נייח עשוי להיראות רגיל אך אם חוקרים לעומק ומסתכלים למשל על העורקים שמביאים את הדם לשריר הלב, ישנה סבירות גבוהה שהעורקים הללו יגלו יותר סימנים של משקעים שומניים וזה נגרם חלקית מאורח חיים יושבני.

אם אתם לא צריכים לב חזק, הגוף שלכם לא יספק לכם אותו. אם אתם לא צריכים שרירים חזקים, למה שהגוף ייצר אותם? אז אפשר לומר על זה: אם לא משתמשים – מאבדים, אבל אם משתמשים בזה, מקבלים את זה. רק על ידי התעמלות ומעט אתגרים אנחנו יכולים להעלות את החוזק של הגוף שלנו. בכל גיל יש לנו את ההזדמנות להסתגל ולהשתפר.