קסם הגוף האנושי – חלק 2
חיבור בין הלב למוח
יש לנו מוחות קטנים בכל רחבי הגוף ובלב יש אחד די גדול. לאחרונה התגלה שישנם כ-40 אלף תאי עצב על גבי הלב – עצבים שהולכים אל המוח ועצבים שמגיעים ממנו. הוא רספונסיבי מאוד. יש לו את היכולת לפעום מהר או לאט יותר, על מנת לענות בצורה הטובה ביותר על צורכי הגוף בכל רגע נתון.
אם מרוקנים את הלב מדם ועוצרים אותו, המוח, הכליות ואיברים חיוניים לא יקבלו חמצן ונזק רחב היקף לאיברים יכול להתרחש תוך שלוש דקות. הדם הוא שגורם לכל האיברים לתפקד. אם חמצן לא יגיע לתאים יותר מדי זמן, הגוף עשוי להיכנס להלם בלתי הפיך.
הקשר בין המוח ללב מורכב ואינו חד סטרי. המבנים שבמוח מווסתים את הלב באמצעות אותות עצביים והורמונים, והמוח מעבד רגשות ומחשבות. גם אם זה לא תמיד נראה ככה. הרעיון שהלב יאמר למוח איך לחשוב או להרגיש מהווה בשבילי שאלה פתוחה – אם ישנם תאי עצב בלב אז אולי כוחו על הרגשות שלנו אינו רק פואטי, אלא גם ביולוגי.
תסמונת הלב השבור
המוח והלב מחוברים על ידי הרשת העצבית העוצמתית ביותר בגופנו: עצב הוואגוס. הוא מעביר מיליוני מסרים הלוך ושוב מדי יום. רובם המוחלט אינו מגיע מהמוח אלא מהלב. אנשים שחוו מהלומה רגשית חזקה, כמו יגון לאחר אובדן אדם יקר או סיום יחסים רומנטיים, יכולים לפתח תסמינים קשים בליבם. הלב, במקרה שלהם, נוטה להיחלש מאוד ולשנות צורה. יש כאלה שקוראים לזה ״תסמונת הלב השבור״ (קרדיומיופתיה מסוג טקוצובו). היום אנחנו יודעים להגיד שמתח רגשי עשוי להאיץ את התפתחות מחלות לב ולהגדיל את הסיכון למוות לבבי. הסיבה המדויקת אינה ידועה. הניחוש הטוב ביותר הוא שכמות עצומה של אדרנלין מציפה את הלב, מהממת (שוק) ומחלישה את הלב.
הורמונים כמו אדרנלין הם מהדרכים העיקריות שבהן המוח מתקשר עם הלב והסיכון לפיתוח טקוצובו (בדומה לסיר יפני עם צוואר צר ובסיס רחב), עשוי להיות קשור לעוצמת החיבורים העצביים והדרך שבה הם מגיבים ללחץ. אותם אזורים במוח שמווסתים את הדופק, קשורים למצבים רגשיים כמו דיכאון. אבל בניגוד להתקף לב, תאי הלב רק מהוממים ולא מתים. למזלנו, חלק גדול מהנזק ללב יכול להיות הפיך. הלב נוטה לסדר את עצמו. אז כשמצבנו הרגשי חוזר לשגרה, גם הלב עצמו יכול לחזור לשגרה.
אוקסיטוצין והלב
יש מולקולה אחת הקשורה במיוחד להתנהגות החברתית המורכבת ביותר בקרב בני אדם: אוקסיטוצין, שלעיתים קרובות נקרא הורמון האהבה. תחשבו על ההרגשה של לחבק חבר או לרקוד עם זר פלרטטן. ההתרגשות הזו נובעת מעלייה באוקסיטוצין המוזרם ישירות ללב. כפי שפחד יכול לגרום ללב לפעום מהר, כך האוקסיטוצין שמשתחרר במגע יכול להרגיע את הלב ולהפחית את הקצב שלו. אוקסיטוצין גם מסייע בהפחתת דלקות בכלי הדם. כך שעשויה להיות לו השפעה מרפאת על עורקים וורידים הנתונים תחת מתח. אפילו מגעים קצרים עשויים לגרום להתרגשות. כך שעבור הלב, האהבה היא אלפי המפגשים הקצרים שאנו מקיימים לאורך החיים.
חוסר אהבה עלול להיות מזיק ביותר. השאלה הנובעת מכך היא "האם הימצאותה של אהבה מועילה ללב?" אנחנו יודעים שאנשים במערכות יחסים ארוכות נוטים לחיות יותר. החיבור בין המוח ללב בהחלט קיים ועדיין נחקר לעומק על מנת להבין את שורשיו.
כיצד הגוף מבין את חלוף הזמן?
יש מקצב וקצב לחיינו כבני אדם שאני מאמינה, בדרכים רבות קשורים לדופק. אותו הדופק בכל אחד ואחת מאיתנו קובע את הקצב של חיינו; פעימה קטנה שממנה אנחנו נוטים לשכוח כי במובן מסוים גדולה מאיתנו. לכל חיים יש קצב. צריך רק לעצור ולקחת צעד אחורה כדי להרגיש אותו. העולם הגשמי מורכב מפולסים של אנרגיה, אז נחמד לשחק עם ההשקפה הזו ולחשוב על הגוף שלנו כמערכת אקולוגית מורכבת מטריליוני תאים הזוממים בכל רגע ליצור מחשבות בראשנו ולשמור על ליבנו פועם ועל נשימתנו זורמת.
